נערים ונערות בבאלי שבאינדונזיה עוברים טקס התבגרות, שבמהלכו הכוהן משייף את שש השיניים הקדמיות שלהם. השיניים המשויפות מבדילות אותם, כך הם מאמינים, מהשדים בעלי השיניים החדות. ביום מותם ישמשו השיניים אמצעי זיהוי בשער הכניסה לעולם הרוחות: לשדים הכניסה אסורה. אנחנו מכירים את המילה כטקס דתי, שבמהלכו מסולק קפל עור קטן, העוטף את הפין. טקס ברית המילה נעשה אצלנו ליילוד בן 8 ימים. אך בחברות רבות נעשית המילה כחלק מטקס ההתבגרות. כאשר נערים משבט הלויה שבקניה מגיעים לגיל 14, מתחילות החגיגות. במשך 6 ימים שותים בני הכפר, שרים ורוקדים. בבוקר היום השביעי נערך הטקס. ראשית, טובלים הנערים בנהר. אחר כך הם נמרחים בבוץ ולבסוף מחברים לראשם נוצת תרנגול. נוצה זו אמורה להקל עליהם את הכאב. במשך כל המילה חייב הנער לעמוד בלי להראות שום סימנים של סבל. רק לאחר דקות ארוכות מותר לו לשבת ולהתמסר לכאבו. נער שמגלה את כאבו במהלך המילה, גורם לעצמו בושות איומות ומבזה את משפחתו. לאחר המילה מקבל הבוגר הטרי מתנות מבני השבט, וזאת אולי ההוכחה שיש מנהגים שחוצים גבולות ותרבויות. מעתה יש לבוגר החדש שפע של זכויות: למשל, לשאת אישה ולבחור את עיסוקו.